מתלהבת
התלהבתם? כתבו לי
שלום שלום
פ****ג פאוור פוינט
נדמה לי שפאוור פוינט היא התוכנה המושמצות בתבל. היא גורמת למוות בחדרי ישיבות, או לפחות לקומה זמנית. היא מזמנת קלישאות, מילוליות וויזואליות (הו! אנחנו עוד נדבר על זה), היא מקבלת לחיקה כל הבל שנכתב באותיות גדולות מספיק (או קטנות מספיק). הווייתה מזקקת את כל מה שמנופח, מזוייף ומעוות בעבודה בתאגידים. דילברט מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני.
פ.פ. פותחה ב-1987, נכון, במקור עבור מק, וקראו לה במקור פרזנטר. לימים, כמובן שמר ג'ובס פיתח אליה שינאה תהומית, גם כששכב על ערש דווי, וכמה מרופאיו הציגו לו טיפולים ותרופות במחלה, השתולל מזעם ולא הסכים להקשיב, כיוון שהרופאים השתמשו בתוכנה הלא נכונה. משתמשי ווינדוז החלו להשתמש בה החל מ-1990, והם לא מפסיקים לרגע, ליצור מצגות איומות, שסותרות את כל עקרונות התקשורת, העיצוב וצורת החשיבה של המוח האנושי.
מצגות זאת העבודה שלי. אני אוהבת את העבודה שלי, רוב הזמן גם מאוהבת. בשיחה ראשונה עם אדם לא מוכר ששואל אותי, שלומית, מה את עושה? אני עדיין מוצאת את עצמי מגמגמת. אני עונה, מצגות, אבל… (עם סיפור, אמיתי, בלי בולשיט, נקי מקלישאות, לא צפוי, מעניין, שובר חסמים, מלהיב, חודר אל לב, משכנע, עם עיצוב מוקפד ואחר, מעט טקסט, המון ויזואליות, תנועה וגו'). ואז השאלה הבאה: את עובדת בפאוור פוינט? ואני עונה, כן, בדרך כלל, ושוב חשה מתנצלת, אבל מוסיפה את המשפט – בשבילי הוא רק קנבס.
הנה עבודת קנבס שעשיתי עבור אחד מלקוחותי הוותיקים והאהובים, בית ההשקעות אלטשולר שחם. לפניכם פתיח למצגת, שמספר (באריכות, אני יודעת, שוב נסחפתי) את הסיפור ההיסטורי של כלכלת ישראל. המצגת בנויה בפאוור פוינט, כמובן, ומנצלת את אחת התכונות שחביבות עלי בתוכנה המושמצת – מעבר push בין שקפים, שמאפשר יצירה של תנועה המשכית בין פריים לפריים. ביחד עם רוני לוית המוכשרת והנהדרת, לקחנו עד הסוף את מה שיש לפ.פ. להציע.
ראשית, פיסת סטורי בורד, כי מכאן הכל מתחיל אצלי, תמיד:
והנה מקטע מהמצגת, כאן ארוזה כסרט:
וכמה מסכים שאני אוהבת במיוחד:
-
הורס-הורס-הורס.
אה.. הורס.
השאירו תגובה