מי אני ומה זה פה?
  • התלהבתם? כתבו לי

    Items marked with * are required

    Processing Submission
    Close
  • שלום שלום

  • אני שלומית קוטיק, ואני מודה, אני מתלהבת.
    אני מתלהבת גם מדבר שאיש אינו מתלהב ממנו. מצגות. זאת העבודה שלי. אני עובדת עם אנשים וארגונים, עוזרת להם לזקק רעיון (יזמי, עסקי, שיווקי, פילנטרופי, אקדמי, לא אכפת לי מה, העיקר שיהיה מעניין ויעשה טוב לעולם) לכדי סיפור ויזואלי, כתוב נפלא, מעוצב לעילא, וארוז בתוך מצגת.
    אני חפשנית בלתי נלאית ומצאנית עם הרבה מזל. מחפשת השראה לעבודה שלי, תרה אחר תירוצים סבירים להמלט ממנה, ובדרך מוצאת המון דברים שמרחיבים לי את הלב, את הדעת ואת היריעה, מעמיקים לי את הגומה השמאלית ומחלצים ממני תובנות.
    מתלהבת.קום הוא מסע ההשראה שלי. אתם מוזמנים להצטרף, אולי תתלהבו גם.
    שלומית
  • me

    לו רק ידענו לנצור חדוות הנוער

    קישור לכתבה

    יש ימים כאלה, בהם אני לא כל כך מתלהבת. היום היה אחד כזה. אבל פתאום, משהו נוגע, והילדה, זאת התמימה והעליצה, נטולת הדאגות, בוקעת החוצה לרגע, והכל פתאום יפה יותר, אחר, ולו לרגע. זה מה שקרה לי, בזכות ליאור קציר המוכשרת, תלמידת שנה ב' בתקשורת חזותית בבצלאל. ליאור מספרת שהעבודה נעשתה במסגרת קורס שפת האיור עם רותו מודן. כל סטודנט קיבל פנקס muji והתבקש למלא אותו איך ובמה שבא לו במהלך הסמסטר. זאת התוצאה.

    אז תגללו, בסבלנות, ותתבוננו בפרטים. באמצע, הפתעה, ובסוף, שיר יפה נורא, ואולי כדאי להאזין לו, תוך כדי.

    אני חייבת לעשות הפסקה לרגע. האם יכול להיות שמדובר בעץ הזית המפורסם הזה? ואולי, אין ילד בישראל שלא ביקר בתוכו? חוזרים לשבת קיצית אחת, 1979, אסא ואופיר השכנים, אמיר ואורית בני הדודים (איפה אתה אורי?), ואני עם הפוני המפואר, חולצת פומה וסנדלים תנ"כיים.

    השיר הזה, בביצוע הזה, מרגיש לי מתאים. אני הולכת לבכות קצת. שבת שלום.

    השאירו תגובה

    • *שדות חובה

    1. מקסים כל כך. תודה שלומית. תודה ליאור.

      מאיה גולן 22.03.2012
    2. יש ימים כאלה.
      לבכות זה משחרר ומומלץ.
      רק אם זה קורה יותר מדי, ולא עובר ולא עוזר יש מקום לדאגה.
      או לתמיכה מחברים. וחברות. גם חדשות.

      תמי 22.03.2012
    3. תודה תמי. כמעט עבר :)

      shlomit 22.03.2012
    4. מקסים לגמרי
      תודה לשתיכן

      גיא 22.03.2012
    5. הי… מצאתי אותך שוב.
      וזה כל כך נעים. כמו סוכריה בכיס המעיל שהושארה בו בחורף שעבר.
      תודה

      זיו 24.03.2012
    6. גזעו!
      תודה שמצאת. באמת היה קת חשוך שם בכיס.

      shlomit 24.03.2012
    7. גם אני בת למשפחה הונגרית,
      גם לנו היה עץ עם חור מפחיד, מזיל מיצים משונים שהיה משכן למכשפת-ילדות-משאלות ואליו היינו הולכים עם הגננת בקיבוץ.
      ובכלל…
      ואז הליכה מתמשכת במחוזות נוספים שטבולים בילדות ההונגרית בקיבוץ.

      רותי 29.03.2012
    8. מרגש, עדין וחזק כל כך!!!
      כמה יופי, כמה כשרון!!!

      בתיה אביר 29.03.2012
    9. מזוקק ביופי ותום מושלם. יחד עם השיר = תחליף לשעה טיפולית.
      לא צוחקת.

      תלמה דיין 05.04.2012
    10. עונג לכל יום ובעיקר ליום שהוא פחות. עדינות תמימה, אסתטיקה רכה, רגישות חמימה ביצירה על יצירה, ממש וואוו וכל הכבוד לשתיכן ולשיר המלטף

      שרה בכור 14.04.2012
    11. מדהים. כל כך יפה

      יהודית 16.04.2012
    12. כמה פשוט ככה נפלא!
      אגב, מי מבצעת את השיר לקינוח?

      טל 29.05.2012
    13. מדהימה- אוהבת אותך!
      כמה רגש יש בפשטות העדינה שלך

      שני 09.09.2012
    14. אוי, תודה!

      shlomit 09.09.2012
    15. ליאור, את מקסימה!!!!!!!! מצוייר וכתוב בהומור ורגישות משובחים, העלת בי הרבה חיוכים וגם קצת דמעות…שתהיה לך שנה טובה ומתוקה.

      אלה שוק 13.09.2012
    16. מענג…ו"החולמים אחר השמש" מהאהובים עלי ביותר…..אהבתי מאוד את ה"חדרוכל" though….

      דודו אמיתי 19.09.2012
    17. כמה נפלא.

      תמר 04.02.2013